כבר שלוש שנים אני מתאמן למסע עוצמתי והיסטורי, חציית צפון אמריקה בקיאק ושבירת שיא גינס למסע הארוך ביותר בקיאק. מסע זה עתיד להיות ראשון מסוגו באזור צפון אמריקה: האדם הראשון אשר חותר מאלסקה עד לסן דייגו– מתעתד לשבור שיא גינס.

מדובר על מסע ימי על פני 5,000 ק"מ (בקירוב) בו אחתור לאורך החוף המערבי של צפון אמריקה, בין קרחונים אימתניים, צוקים הנשברים אל הים, חופים מדהימים, טבע אינסופי וערים מרכזיות כמו ג'ונו (בירת אלסקה),פורט וויאלמס, ונקובר, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס.

מסע זה עבורי הוא קודם כל מסע אנושי בו מתמודד ומתחבר האדם עם הטבע הפראי ושלל אתגריו, האנשים הנפלאים בצדי הדרכים והמלחמה הנצחית מול הצד הפיזי והמנטלי של המשימה.

ביולי 2015, ועד כה, אני במהלכו של אתגר קשה במיוחד. אתגר שלא חיפשתי אבל מצא אותי. בלי שום הכנה מוקדמת. אתגר שזרק אותי תלוי בין שמיים וארץ. תלוי בין חיים ומוות. אתגר שלימד אותי מהי הישרדות- רק הפעם, מנקודת מבט שונה. מזווית אחרת של ההר. 
בין האימונים למסע המוזכר לעיל, יצאתי למסע אופניים בצפון הודו, חציית הדרך הגבוהה בעולם – דרך שמגיעה לגובה שיא של 5600 מטר מעל פני הים.
לאחר סיום הרכיבה יצאתי לטיפוס על רכס הרי ההימליה, לפסגה הגבוהה ביותר בחבל לדאק, גובה 6500 מטר. הטיפוס ארך 3 ימים ובסופו הגענו לפסגת ההר (09/08).

התחלנו את הדרך מטה. כמה דקות מתחילת הירידה מעדתי והתדרדרתי כ- 500 מטר (בקירוב) לאורך ההר. איבדתי את הכרתי וניצלתי ע"י חברי לטיפוס אשר הזעיקו חילוץ.

חולצתי במסוק של הצבא ההודי לעיר לה. משך החילוץ ארך כ- 6 שעות בתנאי מזג אויר קשים וגישה מוגבלת לנחיתה - תוואי הדרך והגובה הרב הקשו מאוד על הנחיתה.
לאחר יום אשפוז בלה, הועברתי במטוס לבית החולים בדלהי במצב של תרדמת ממנה התעוררתי רק
לאחר 3 שבועות בעודי בישראל. כחודש וחצי לאחר הנפילה הועברתי למחלקת שיקום ראש בבית החולים תל השומר משם השתחררתי בתחילת חודש פברואר 2016

כחלק מתכנית השיקום הממשיכה גם מחוץ לקוטלי בית החולים, בניתי הרצאה (אשר הופעתי עימה על בימת TEDx Tel Aviv) המספרת את המסע הנוכחי. הרצאה המתארת מסע שתפס אותי ללא הכנה מוקדמת. מסע שלא בחרתי לצאת אליו. מסע שיכול לקרות לכולם.

אני לא רגיל לצאת למסע שלא ארזתי אליו. למדתי על בשרי את הקלישאה המוכרת- החיים הם מסע לא מתוכנן. אבל ההתמודדות, כמו באתגרים שכן בחרתי, לא שונה: להסתכל לפחד בעיניים. להאמין, ולעולם לא לוותר.  

והכי חשוב- לחלום. גם בעיניים עצומות.